פסק-דין בתיק ת"ק 007665/02

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע ומבטחת מוניתו של הנתבע, בפוליסת אחריות כלפי  צד שלישי, וזאת בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שארעה ביום 2/7/99.

לטענת התובע, ביום 2/7/99 החנה את רכבו בחניה בשדה התעופה בן גוריון. לטענת התובע, נמסר לו ע"י נהגים שחנו בסמוך לרכבו כי רכבו ניזוק ע"י מונית  הנתבע. התובע הגיע למקום וראה על שמשת רכבו פתק ובו נרשמו שם הנתבע ומספר הטלפון הנייד שלו.

בעדותו בפני טען התובע כי הנהגים שהזעיקוהו ספרו לו כי  הנהג שפגע ברכבו השאיר את הפתק.

התובע הוסיף והעיד כי בעת שבדק את הנזק שנגרם לרכבו היו במקום גם הנתבע ואשתו. כן הוסיף והעיד התובע כי שוחח טלפונית עם הנתבע ממכשיר הטלפון

הנייד שלו למכשיר הטלפון הנייד של הנתבע וכי הנתבע הכחיש כי פגע ברכבו והתמיד בכך גם במשטרה ובפני הנתבעת.

בנסיבות אלו הגיש התובע את תביעתו זו.

הנתבעים הכחישו כל קשר לתובע למעט האפשרות כי מונית הנתבע אכן היתה באותו מועד בנתב"ג, שכן הנתבע מרבה להגיע למקום.

הנתבע טען כי על דופן המונית  רשום מס' הטלפון הנייד שלו, הוא עמד בתוקף על דעתו כי מעולם לא שוחח עם התובע וכי נודע לו לראשונה על התאונה רק לאחר הגשת התביעה לבית המשפט.

לשאלתי, לא ידעו הנתבעים להסביר כיצד יכול היה התובע לדעת את זהות מבטחתו של הנתבע וכן את מספר  פוליסת הביטוח כפי שפורטו בכתב התביעה.

בתום שמיעת הראיות, תחושתי היתה כי גרסת התובע אמינה יותר הן משום  שלא ניתן מענה כיצד יכול היה התובע לדעת את זהות הנתבעת ,אם אכן הצדדים לא שוחחו ביניהם, וכן עקב התחושה כי תובע זה אינו עושה רושם כמי שיטפול אשמה על אחר, בלא כל בסיס .

בתום הישיבה הצהירו הצדדים  לפרוטוקול את מספרי הטלפון  הניידים שהיו לכל אחד מהם ,למעלה משלוש שנים קודם לכן, וסוכם כי התובע ימציא פלט שיחות שביצע באותה עת על מנת להוכיח את טענתו כי התקשר לנתבע וכי אכן שוחחו ביניהם.

ביום 24/12/02 הוגש לתיק בית המשפט מכתבו מיום 16/12/02 של התובע, לו צורף תדפיס שיחות של הטלפון הנייד שלו 419705-052 . מהתדפיס עולה כי ביום 6/7/99 התקשר התובע  לטלפון הנייד של הנתבע 500327-053 , ושוחח עמו שתי דקות ושתיים עשרה שניות.

כן צרף התובע למכתבו את הפתק שהושאר ע"י הנתבע ובו מספר הטלפון הנייד שלו וכן פתק נוסף,ובו פרטיו המלאים של הנתבע לרבות פרטי הנתבעת, מספר הפוליסה וכל פרט נוסף שיש למסור בנסיבות העניין. לטענת התובע , שני הפתקים נרשמו בכתב ידו של  הנתבע.

 איני מתיימר להיות מומחה לכתב יד ועל כן איני קובע כי פתקים אלו נכתבו על-ידי הנתבע. איני מוצא לנכון להתייחס לשאלה וזאת משהוכח בפני כי התובע אכן התקשר לנתבע מס' ימים לאחר התאונה.

 משהצדדים הגיעו להסכמה ולפיה המצאת תדפיס שיחות הטלפון  יהיה בה כדי להביא  לפתרון המחלוקת העובדתית שבין הצדדים- די בכך כדי להכריע את גורל התביעה וזאת בנוסף להעדפתי את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, מהנימוקים שפורטו על ידי קודם לכן.

למען הסר ספק הריני להבהיר כי בסיפא לשורה 9 בעוד 2 לפרוטוקול נרשם מפי  הנתבע  כי "...אני שוחחתי אתו בטלפון שלי ". המילה "לא " לאחר המילה "אני " נשמטה בעת ההדפסה. הנתבע עמד על דעתו , עליה שב וחזר מספר פעמים נוספות, כפי שהדבר אכן נרשם בפרוטוקול, כי לא שוחח בטלפון עם התובע.

אשר על כן אני קובע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.

התובע תבע עלות התיקון בסך של 3,910 ש"ח, שנתמכה בחוות דעת שמאי ובחשבוניות תיקון, שכ"ט שמאי בסך של 400 ש"ח,(כולל מע"מ), וכן פיצוי בסך של 2,000 ש"ח בגין" טיפול בגביה ועגמת נפש בגין רדיפה אחר מזיק שממאן לשלם". התובע לא תבע הפרשי הצמדה וריבית, אף כי הגיש תביעתו 3 שנים לאחר שנשא בנזק. בכפוף לאי חריגתי מסכום התביעה הכולל, אחייב את הנתבעים לשאת בנזקים בפועל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק כמפורט לעי"ל וכן בפיצוי בסך של 500 ש"ח בגין הטרדה שנגרמה לתובע .

כן תבע התובע סך של 260 ש"ח בצרוף מע"מ בגין עלות תדפיס שיחות הטלפון וסכום זה יובא בחשבון בהוצאות המשפט.